האם למעביד יש זכות להוציא את העובדים לחופשה גם כשאין להם מספיק ימים צבורים?

חוק חופשה שנתית אינו קובע במפורש מי מחליט על מועד החופשה השנתית. הפסיקה פירשה כי המעסיק הוא הקובע והמסדיר את מועד יציאתם של עובדיו לחופשה שנתית, בתיאום עם העובדים. נקבע, כי כשם שהמעביד מסדיר את ימי העבודה ואת שעות העבודה והמנוחה של העובדים, בכפוף להוראות החוק, כך הוא גם המסדיר את מועדי החופשות של עובדיו. לא ייתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו כפי רצונו, ויהרוס את סדרי העבודה בעסק, ולכן, המעביד הוא 'הנותן' חופשות, ואף קובע את מועדי החופשות, בכפוף למתן הודעה של 14 יום מראש על תחילת החופשה כאשר מדובר בחופשה של שבעה ימים ומעלה. עוד נקבע כי על המעביד להביא בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובד בנדון, ולנהוג בתום לב, באשר מובן כי ככל זכות וחובה יש להפעיל גם את החובה האמורה באופן סביר, מאחר ויחסי עבודה טובים מחייבים הבנה והתחשבות הדדיים גם בעניין החופשה.

דהיינו, למעביד יש זכות להוציא את עובדיו לחופשה שנתית מרוכזת, וכאשר מדובר בחופשה של שבוע ומעלה, על המעביד להודיע על כך לעובדים לפחות 14 יום מראש.

עולה השאלה מה יעשה המעביד כאשר ישנם עובדים שאין להם מספיק ימי חופשה צבורים, והחופשה לא הוגדרה מראש כחלק מתנאי העבודה. מה דינם? האם מותר למעביד להכניס את העובדים ליתרה שלילית של ימי חופשה?

מן הפסיקה עולה, כי המעביד אינו יכול לרשום יתרה שלילית של ימי חופשה לעובד, ולנכותם בעתיד משכרו, אלא אם קיבל לכך את הסכמתו המפורשת בכתב של העובד מראש. הדבר מתיישב גם עם הוראות חוק הגנת השכר.

לכן, במקרה שמעביד מעוניין להוציא את העובד לחופשה ואין לעובד ימי חופשה צבורים, על המעביד לאפשר לעובד לעבוד בימים אלו, או לשלם לו על אף שאינו עובד, או שימים אלו ייחשבו כחל"ת. ניתן להגיע עם העובד להסכמה על התשלום שלו יזכה העובד, או על אי התשלום. יצויין, כי רק אם יש הסכמה של העובד- ימים אלו יכולים להחשב כחל"ת, אך יש לזכור כי הכלל הוא שכאשר עובד מוכן לעבודה והמעביד לא מספק לו אותה, המעביד חייב בתשלום על ימים אלו. כלומר, זכותו של העובד להתנגד לחל"ת בימים אלו ולהתעקש לעבוד, ואם המעביד אינו מוצא לו עבודה- עליו לשלם לו על ימים אלויש לשים לב כי האמור נוגע רק למצב שבו העובד הינו עובד רציף, למשל עובד חודשי רגיל (שאז העובד מסתמך על חובת המעסיק לספק לו עבודה ושכר בכל יום) ולא מדובר בהוצאה לחל"ת שנקבעה ונודעה לעובד מראש, למשל בחוזה העבודה

ואולם, הדין שונה כאשר כחלק מתנאי העבודה הוגדר לעובד מראש שישנן תקופות שהן חל"תים ובהם העובד לא זכאי לשכר, או זכאי לניצול חופשה שנתית רק במידה ויש לו ימים צבורים, ואם אין לו- אזי התקופה תהווה חל"ת. במצב כזה, העובד יודע מראש מהם הימים שבהם הוא עובד ומהם הימים שבהם הוא אינו עובד ואינו מקבל שכר.