לפי הוראות סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת, מעביד המבקש לפטר עובד צריך לתת לו הודעה מוקדמת לפיטורים, וכן עובד המבקש להתפטר מעבודתו צריך לתת למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות.

שיעור ההודעה המוקדמת שיש לתת בפיטורים ובהתפטרות נקבע בהתאם לסעיפים 3 ו-4 לחוק הודעה מוקדמת לפי הוותק של העובד, והוא משתנה בין עובד במשכורת לבין עובד בשכר:


לגבי עובד חודשי:

סעיף 3 לחוק קובע כי עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן:

  • במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים – של יום אחד בשל כל חודש עבודה
  • במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה – של 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה
  • לאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים

לגבי עובד בשכר:

סעיף 4 לחוק קובע כי עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן:

  • במהלך שנת עבודתו הראשונה – של יום אחד בשל כל חודש עבודה;
  • במהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;
  • במהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;
  • לאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים.

יצוין כי ימי הודעה מוקדמת הם ימים קלנדריים.

צבירת הימים הינה בהתאם לחודש עבודה מלא.

במידה והעובד עבד חלקי חודש זכאותו לימי הודעה מוקדמת תהיה רק לאחר השלמת עבודה לחודש מלא.